החלטה בתיק ת"א 15540-08

בפסק-דין שניתן בתביעה הנדונה נקבע כי רובה של התביעה נדחה מחמת התיישנותה ואילו החלק שלא נדחה מחמת התיישנות, נדחה בשל שיהוי בהגשת התביעה. על פסק-דין זה הוגש ערעור אל בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי לא ניתן היה להכריע בטענות הסף האמורות מבלי שנשמעו ראיות, והתביעה הוחזרה לשם שמיעתה.

בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 12.7.2012 נדרשו הצדדים להביע את עמדתם בעניין האפשרות שתחילה תתבררנה העובדות בעניין טענות הסף שטענה הנתבעת, שלפיהן יש לדחות את התביעה מחמת התיישנותה ובשל השיהוי בהגשתה (להלן גם - טענות הסף). אם טענות אלו תדחנה, כי אז תתברר התביעה לגופה. התובעת טענה כי יש לשמוע תחילה את הראיות בעניין טענות הסף האמורות ואילו הנתבעת טענה, כי לאור פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, בית משפט זה אינו רשאי לדון עוד בטענות הסף, וכי עליו לשמוע את התביעה רק לגופה.

עניינה של החלטה זו במחלוקת האמורה.

א.         רקע ועיקרי טענות הצדדים

2.         כתב התביעה בסדר דין מקוצר הוגש ביום 5.6.2008, ובו נדרשו הנתבעים לשלם לתובעת סך של 242,751 ש"ח עבור לוחות חשמל, שעל-פי הנטען, התובעת ייצרה עבור הנתבעת 1 ואף סיפקה לה אותם בהתאם להזמנתה. הנתבע 2 הוא מנהל הנתבעת ובעל מניותיה.בכתב התביעה נטען, שהנתבעת שילמה רק חלק מהסכומים הנקובים בחשבוניות שאותן הנפיקה התובעת, ומכאן התביעה לתשלום מלוא הסכומים הנקובים בחשבוניות, כמפורט בכתב התביעה.

3.        ביום 28.7.2008 הגישו הנתבעים שלוש בקשות: בקשה למחיקת כותרת ולהעברת התובענה לבירור בהליך של סדר דין רגיל, בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנותה ובקשה לדחיית המועד שבו תוגש בקשת הרשות להתגונן.

בשתי החלטות של הרשם מיום 31.7.2008 נקבע שהנתבעים יהיו רשאים להגיש את בקשת הרשות להתגונן תוך עשרים יום מהיום שתינתן החלטה בשתי הבקשות האחרות. כן נקבע, שהבקשה לדחיית התביעה על הסף תועבר להחלטת שופט. בהחלטה נוספת של הרשם מיום 18.2.2009, שניתנה לאחר שהתקבלה תגובת התובעת ותשובתם של הנתבעים לתגובה זו, נדחתה הבקשה למחיקת הכותרת.

4.        הבקשה לדחיית התביעה על הסף הועברה להחלטת כבוד השופט מוריס בן-עטר ז"ל, ובהחלטתו מיום 20.4.2009 התבקשה התובעת להגיב לבקשה. תגובת התובעת הוגשה ביום 11.5.2009 ותשובת הנתבעים לתגובה זו הוגשה ביום 24.5.2009. לאחר פטירתו של כבוד השופט בן-עטר ז"ל (בחודש פברואר 2011) הועברה התובענה אליי לשם מתן החלטה בבקשה. בפסק-דין שניתן על-ידי ביום 16.3.2012התקבלו טענות הסף שטענה הנתבעת, ונקבע כאמור, שדין רובה של התביעה להידחות מחמת התיישנותה ואילו חלקה הקטן, אשר לא התיישן, יידחה בשל שיהוי ניכר בהגשת התביעה.

על פסק-דין זה הגישה התובעת ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 27092-05-11), אשר התקבל בפסק-דין שניתן (על-ידי כבוד השופט ר' כרמל) ביום 27.11.2011. 

בטרם נידרש אל תוכנו של פסק הדין שניתן בערעור, ראוי להוסיף להשלמת התמונה את אשר נאמר גם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (ראו שם, בסוף פסקה 14), כי התובעת מעולם לא ביקשה שיישמעו ראיות בטרם תינתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף שהגישה הנתבעת. כאמור גם בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי (שם), לאחר שהנתבעים הגישו את תשובתם האחרונה, הגישה התובעת ארבע בקשות למתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף (בתאריכים 29.10.2009, 27.12.2009, 9.2.2010 ו-3.1.2010), אך כאמור, מעולם לא טענה כי יש לשמוע ראיות בטרם תינתן החלטה בבקשה זו.

5.         בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי הערעור כאמור, התקבל, ונקבע בו שעל בית-משפט זה היה לשמוע ראיות בעניין טענות הסף - טענת ההתיישנות וטענת השיהוי - בטרם הכריע בטענות אלו. בית המשפט המחוזי קבע כי שלושת הנושאים שבהם נחלקו הצדדים - מועד התגבשות עילת התביעה, השאלה אם היה במסמך שנדון כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות ושאלת השיהוי - עניינם בפלוגתות שהן "בעיקרן, עובדתיות" (שם, פסקה 13), וזאת מהטעמים שעליהם עמד שם.

לפיכך קבע כי "מכאן, שלצורך הכרעה בפלוגתאות שעמדו לפני בית המשפט (כאשר יריעת המחלוקת העובדתית אף הורחבה ביתר שאת בתשובת המשיבים לתגובת המערערת), ובעיקר בטענת השיהוי, היה על בית המשפט קמא להכריע בשאלות עובדתיות כאשר המשיבה [הנתבעים] לא העמידה לצורך כך תשתית עובדתית ראויה ונחוצה" (שם).

בית המשפט המחוזי לא קבע בשום מקום שהתביעה לא התיישנה ואף לא קבע שאין מקום לדחותה בשל שיהוי בהגשתה. כל אשר קבע בית המשפט המחוזי בעניין זה הוא כי לא ניתן היה להכריע בטענת ההתיישנות שטענו הנתבעים מבלי שתשמענה ראיות בעניין זה.

גם בעניין טענת השיהוי לא קבע בית המשפט המחוזי כי לא חל שיהוי בהגשת התביעה. בית המשפט קבע שאמנם לא בנקל תידחה תובענה על הסף בשל שיהוי בהגשתה, אך גם בעניין זה לא הכריע לגופה של הטענה, אלא קבע כי "המשיבים לא הניחו לפני בית משפט קמא תשתית ראויה ונחוצה לצורך הדיון וההכרעה בבקשה לדחייה על הסף ובעיקר בנושא השיהוי". לפיכך קבע כי "לצורך הכרעה בשאלות אלה יש לקיים דיון לגופו של עניין" (שם, פסקה 14). עם זאת הוסיף בית המשפט המחוזי כי, "אמנם המערערת [התובעת] לא דרשה לקיים דיון בבקשה (אלא אך בקשה, מעת לעת, במספר הזדמנויות, ליתן החלטה בבקשה לדחייה על הסף), אולם זאת על רקע בקשה הטומנת בחובה טענות עובדתיות בלא שאלה יגובו בתצהיר".

לאור דברים אלו קבע בית המשפט המחוזי כאמור, כי "הערעור מתקבל. החלטת בית-משפט קמא לפיה התביעה נדחית על הסף - מבוטלת, והתביעה תידון לפני בית-משפט לגופה".

6.         למעלה מן הצורך נבקש להעיר, שגם אם ישנה מחלוקת עובדתית, אין היא רלוונטית לצורך הכרעה בטענת ההתיישנות או בטענת השיהוי. שכן הלכה היא שטענות אלו, בהיותן טענות סף דיוניות, מוכרעות על סמך העובדות שנטענו בכתב התביעה. ראו בעניין זה למשל, את דברי כבוד השופטת א' פרוקצ'יה בעניין ע"א 9413/03 אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (2008), בפסקה 16:

"כלל דיוני נוסף, המנחה את פסיקת הערכאות בתחום טענת סף של התיישנות, כמו גם בטענות סף דיוניות אחרות, הוא כי לצורך בירור טענות של סילוק תביעה על הסף, יש להניח כי העובדות הנטענות בתביעה הן עובדות מוכחות, ואינן נתונות כשלעצמן במחלוקת. שלב ההכרעה בטענת הסף הדיונית אינו מאפשר ואינו מצריך הכרעה במחלוקות עובדתיות שעניינן אמור להתברר במשפט גופו. לפיכך, לצורך בחינת טענות בעניין התיישנות, עלינו להניח כתשתית עובדתית את הנטען בכתב התביעה, בלא חקירה ודרישה, אלא אם כן אי נכונותן של העובדות הנטענות ניכר על פניו בדרך שאינה מצריכה הוכחה וביסוס בראיות".

בענייננו כאמור, ניתן פסק-דין על סמך כתב התביעה, שבו נקבע שהתביעה התיישנה וביחס למקצתה חל שיהוי בהגשתה. בית המשפט המחוזי ראה לנכון לאפשר לתובעת להשלים את אשר החסירה בכתב התביעה ולפיכך יש לערוך בירור עובדתי בעניין טענות הסף.

7.         מכל מקום, לאחר שהתיק הנדון הוחזר אל בית-משפט זה, הגישו הנתבעים ביום 16.1.2012 בקשת רשות להתגונן, אשר התקבלה בהחלטת הרשם מיום 19.1.2012. בהחלטה זו נאמר כי "לאחר עיון בבקשה ונספחיה ולאור פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי הבקשה מגלה הגנה לכאורה, כנגד התביעה וכי יש לברר את טענות הסף של הנתבעים במסגרת הליך של תביעה רגילה".